לקבל כדי לתת 

 לקבל כדי לתת

 קבלה ונתינה בשיטת חשיבה חיובית

כן. גם לי היתה אמא פולניה (מרומניה, אבל ארץ המוצא הרי לא משנה) שלימדה אותי שכדי לקבל צריך קודם לתת. גם אותי הכריחו, ההורים,לומר תודה לדודה הסאדיסטית שהשאירה כתם אדום על לחיי לפני שהשאירה לנו קופסת השוקולדים שכבר הצהיבה משנים (וודאי עברהאת כל הענף המשפחתי עד שנחתה, בעזרתי, בפח האשפה. ששש, אל תספרו לאבא. הוא היה משוכנע שאכלתי את כולם).

 לתת, להיות נדיבה ולחלוק את מה שיש לי עם אחרים כדי שהאחרים יעריכו אותי ויחזירו לי נדיבות וטוב לב.

 גם אתם הייתם בשיעור הזה?

אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: טעות! שגיאה! לא קשור למציאות. הסדר שכן עובד הוא הפוך. צריך ללמוד קודם לקבל (כן. משהו שרק מעטים לומדים בבית הספר לחיים). לכאורה, מה יכול להיות יותר פשוט? מישהו נתן לך משהו? תקבל, תגיד יפה תודה ותמשיך בדרכך. נתנו לך? תקבל. פשוט. למה לסבך? משום שזה רחוק מלהיות פשוט. משום שבדרך הזו לעולם לא תלמד להגיד לא! ולעולם לא תלמד להנות מהנתינה בלי לצפות למשהו בתמורה. לקבל בלי להרגיש אסיר תודה (הכרת תודה זה משהו אחר) ולתת בשביל ההנאה שבנתינה, ההנאה והשמחה שנגרמות לכל אחד ואחת שגרם שמחה למישהו אחר.

לא רוצה לקבל את מה שאתה נותן לי. לא רוצה חמישה סירים וגם שני מיכסים במתנה (תמורת דמי משלוח של מאה, מאתיים ש"ח בלבד), לא רוצה לקבל שני סרביסים בצבע חאקי עם דוגמאות של שוורים מוזהבים, לא רוצה עצות שאתה מעולם לא השתמשת בהן או (יותר גרוע) שניסית ואף פעם לא עבדו. לא רוצה "מתנות". חבילות כבדות משקל שרק מאיטות אותי. סוסי "חינם" שבקושי יגררו אחרי העגלה. כן. גם לי שיננו: "סוס שניתן לך במתנה, אל תבדוק בשיניו". טעות! שגיאה! בדוק את שיניו היטב, כמו שהיית עושה אילו היית קונה אותו בכסף מלא. או שתמצא את עצמך עם נטל כבד. גם סוס שצריך להאכיל ולהשקות (צער בעלי חיים, לא?) וגם נדיבות שתצטרך לגלות כלפי בעל הסוס שפטר עצמו מדאגה על חשבונך. למד לסרב למתנות שאינן מועילות לך (גם כשהוכח שהועילו לנותן המתנה - ע"ע סוס במתנה). למד לסנן את מה שאתה מוכן לקבל. בין אם מדובר בחפץ אמיתי ובין אם מדובר בעצה או שיעור. קבל רק מה שמתאים לך, רק מה שאתה חושב או מרגיש שיעזור לך, יגרום לך הנאה או סיפוק, יביא לך שמחה או הצלחה. רק אלה הדברים שאתה באמת רוצה לקבל. אם תסכים לקבל רק מה שעוזר לך וגורם לך שמחה, יהיה לך שפע לתת ממנו, בנדיבות, לאחרים. תן לאחרים לפי הקריטריונים המשמשים אותך כשאתה מסכים לקבל. תן רק מה שאתה חושב שיעזור ויגרום לאחר שמחה. תן לאחרים, כדי לגרום להם שמחה ולא כדי לקבל משהו בתמורה. והכר בזכותם לסרב. נתינה בשביל תמורה נקראת סחר, לא נדיבות, גם אם התמורה היא לא כספית (במקרה היותר גרוע זה שוחד). כן. גם לתת לילד ממתק כדי שיפסיק לבכות זה שוחד. אתה רוצה לתת ממתק לילד בוכה? תרגיע אותו קודם ואז תן לו ממתק כדי לשמח אותו. ההבדל אולי נראה קטן, אך הוא מהותי.

אתה רוצה לתת כדי ליצור שפע? רוצה לתת כדי לשמח את עצמך ואחרים? למד קודם כל לקבל. קצת מבלבל? בוא נעצור רגע ונראה מה קיבלת היום שלא שימח אותך? איזה נטל הסכמת לשאת מתוך הרגל? זה יכול להיות משהו "קטן" כמו הערה צינית או מעליבה שעברת עליה לסדר היום (מתוך הרגל?). זה יכול להיות משהו לא כל כך קטן כמו ביקורת קטלנית שהבהירה לך שהמבקר לא מעריך את יכולותיך אך לא תרמה כלום למאמצי השיפור שלך (בניגוד לביקורת בונה שנותנת לך כיוון לשיפור). זה יכול להיות ספר או מתנה אחרת שמישהו נתן לך שאין לך שום ענין לקרוא או להשתמש במתנה בכל צורה שהיא ואתה אומר תודה בעודך תוהה אם יש עדיין מקום פנוי בבוידם. וזה יכול להיות משהו גדול ומכביד שעוד לפני שאמרת תודה אתה כבר מרגיש את שלשלת האסירות נסגרת בנקישה על רגלך וכדור הברזל שבסופה כבר עוצר אותך מלרוץ. וכל זה בגלל הרגל! בגלל שגם אתה למדת שאסור לבדוק את שיניו של סוס שניתן במתנה. זה עלול להעליב את נותן המתנה.

האמנם? בוא נבחן את המצב. אדם שאתה מעריך ומכבד מציע לתת לך משהו. האם המשהו הזה הוא מתנה? אם הדבר המוצע מחייב אותך לאיזושהי תמורה (בהתנהגות, בכסף, בהצעה של דבר אחר), זו לא מתנה, זה סחר חליפין לכל דבר גם אם הוא מוסווה. אם הדבר המוצע אינו מחייב אותך לתמורה, זו מתנה (בהגדרה, מתנה היא משהו שצד א' נותן לצד ב' בלי שצד ב' נותן לצד א' תמורה כלשהי או מתחייב לתמורה כלשהי בעתיד). האם ישמח אותך לקבל את המתנה הזו? היא שימושית בשבילך כעת או שתהיה שימושית בעתיד? אם כן, קבל את המתנה והבע את הכרת התודה שלך (הכרת תודה, לא אסירות תודה). אם לא, דחה את המתנה בנימוס. אמור את האמת. הודה לאדם על כוונתו לתת לך מתנה ודחה אותה. "תודה אבל, לא. תודה שאתה מציע לי את המתנה אך היא לא בשבילי."

בפעם הראשונה זה מאד קשה. החשש שהצד השני יפגע הוא אמיתי. אתה חש צורך כמעט בלתי נשלט להסביר את עצמך. עצור לשניה וקח נשימה עמוקה. חכה לתגובה. אל תמהר להציע הסבר. אל תסיט את מבטך מפניו של האדם המציע (קשה, אך אפשרי ובהחלט שווה את המאמץ). אם משתררת שתיקה, אתה יכול לחזור, בעדינות - לא בהתרסה - על דבריך "אני באמת חושב ומרגיש שהמתנה הזו לא בשבילי".

תגובתו של מציע המתנה יכולה ללמד אותך הרבה על הכוונות שלו. אם הוא התכוון למתנה כפשוטה, כל הסיכויים שהוא יגיב "חבל, חשבתי שהמתנה תשמח אותך." או משהו דומה. יתכן שיפגין עלבון, יתבטא בציניות או אפילו יפנה לאלימות מילולית. זה לא רגיל בחברה שלנו לסרב למתנות. ההפתעה גורמת לאנשים להגיב בלי לחשוב ולא פעם בלי להתכוון. גם את "מתנת" התגובה שלו אינך חייב לקבל. אינך חייב לקבל את הבעיה שלו כבעיה שלך. בשיטת החשיבה החיובית, מצב כזה נפתר על ידי הבעת כבוד והערכה תוך הצמדות לאמת. אתה יכול לומר "אני שמח שחשבת עלי ואני מאד מעריך אותך על רצונך לתת לי את המתנה הזו, אך היא לא בשבילי. היא לא מתאימה לי. אין לי ולא היתה לי שום כוונה להעליב או לפגוע. אני מאמין שתכבד את רצוני כפי שאני מעריך ומכבד אותך."

אני משתמשת הרבה במשפט "אני שמחה שחשבת עלי ואני מאד מעריכה אותך על רצונך לתת לי את המתנה הזו, אך היא לא בשבילי." וחוזרת עליו כל פעם שמישהו "זורק" לי מתנה או "מתנה".

כשתרגיש חופשי לקבל רק את מה שמתאים לך, רק מתנות שמשמחות אותך, עוזרות לך ומאפשרות לך להפיק שפע, תרגיש חופשי גם לתת ולהנות מהנתינה. נתינה מתוך חופש ושפע היא אכן הנאה ושמחה גדולה. זו נתינה שיוצרת עוד שפע בשבילך וגם עבור מקבל המתנה. זה סוג הנתינה שנותן לחיים טעם של עוד!

עוד על קבלה ונתינה, אמירת לאו והצבת גבולות בסדנת חשיבה חיובית